במאמר "Self-Knowledge, Self-Esteem and the Gifted Adult" שכתבה Stephanie Tolan, היא מציינת:

ככל שרמת המשכל (IQ) גבוהה יותר, גדלה השוֹנוּת בין יחידים.
אין אדם שהוא בעל כל שילובי האפשרויות של יכולות יוצאות דופן (מעבר לנורמה המקובלת). לכן, כל אינדיבידואל מציג הרכב יכולות ייחודי לו, השונה מההרכב (הקונסטלציה) של כל אדם אחר.

אם היינו חושבים על יכולות מנטאליות יוצאות דופן (כגון זיכרון פוטוגני, זריזות בחישובים מתמטיים, דמיון בהיר, מהירות קריאה, זיהוי מרחבי מהיר, לימוד שפה זרה בקלות, דיבור ומחשבה מטפוריים) כעל "נקודות", ועל החיסרון שלהם כעל "חלל", היינו מקבלים דגם שונה של נקודות וחללים עבור כל אדם, גם אם יש דמיון רב בציון ה- IQ של האנשים השונים.
בגלל הייחודיות הזו, האדם המחונן עלול להרגיש יוצא דופן גם בהשוואה לאנשים מחוננים אחרים.

ללא כל קשר לדגם הנקודות והחללים שלו, לאדם המחונן יש נטייה לראות את היכולות הייחודיות שלו כדבר מובן מאליו. "חישוב מהיר הוא בסך הכול משהו שאני עושה", הוא יכול לומר, "יש לי כישרון לזה"…
תחושת השונות, בעיקר בקרב מחוננים ברמה הגבוהה ביותר, יכולה להוביל לדימוי עצמי מעוות והערכה עצמית נמוכה. כמו שאמרה לי חברה וידידה, סופרת מבריקה המוכרת בכל העולם, כשהעזתי לרמוז לה שהיא מחוננת: " הו.. אני לא מחוננת – אני רק מוזרה".