יתכן והם אותם מבוגרים שבתיק היד או תיק העבודה יש ספר קריאה,

או שעל השידה ליד המיטה מונחת לתפארת ערימת ספרים מגוונת.

רבים מהם קוראים יותר מספר אחד במקביל ומדווחים על הנאה רבה מהקריאה.

"אני אוהב את ריח הדפים ובעצם ספרים עושים לי את זה"… נוהג לומר ד"ר א.א. חוקר תלמוד. מאומנת מחוננת בת 60 מודיעה חגיגית: "אני מוכנה להיזרק באי בודד רק אם האי עשוי ספרים"..( נכון שיש את אותם המחוננים שהם דיסלקטים והפעם נתעלם מהם)..

כאשר שאלתי אותם מבוגרים מחוננים המגיעים אלי לאימון "מתי למדת לקרוא?"

כמחציתם השיבו שלמדו לקרוא עוד בטרם עלו לכיתה א'.

איך למדו לקרוא? לזה היו תשובות מגוונות:

"אחותי הגדולה לימדה אותי"..

"למדתי לבד"..

"אמא שלי"

ואחד בטוח שלמד מהטלוויזיה.

כולם זכרו בוודאות כי הדחף לקרוא בער בתוכם ולא הייתה שום דחיפה מצד ההורים,

להיפך, לעיתים נאמר להם: "חכה בסבלנות תגיע לבית ספר והמורה תלמד אותך לקרוא נכון".

גם כיום בהיותם בוגרים רובם חשים כי לקריאה משמעות מרכזית בחייהם

ורבים נדרשים, מתוקף תפקידם ועבודתם, לקרוא "ים של חומר"

(רופאים, עורכי דין, אנשי פיתוח, אמנים, אנשי אקדמיה ומי לא…).

כמו בכל דבר שהמבוגר המחונן עושה, גם בקריאה הוא משקיען ואינטנסיבי

ויש באמתחתו שעות רבות של התנסות בפעילות זו והדבר בא לידי ביטוי

בשימוש באוצר מילים, יכולת לקלוט ולעבד כמויות גדולות של מידע ברמה איכותית

ויכולת להשתמש בשפה בדרך יצירתית.

עבורם הקריאה הינה הרבה מעבר לתהליך טכני של תנועות עיניים מהירות

על פני דפים המודפסים שחור על גבי לבן ולכל אחד הספק קריאה שונה בהתאם

למיומנויות שפיתח.

למחוננים הקריאה הינה תהליך מחשבתי ורגשי עמוק ומרתק.

רבים מהם יודעים בדיוק מדוע הם קוראים את הספר הספציפי שלפניהם

והם מנהלים במהלך הקריאה שיחה פנימית מרתקת עם הכותב,

מלאים הצעות והערות על המידע,

זוכרים מילות מפתח ובעיקר נהנים לעשות חיבורים עם ידע קודם

היושב אצלם בתודעה.

עבור המבוגר המחונן קריאה הינה דרך חיים.