דניס וויטלי הסופר, היועץ ואיש המוטיבציה אומר (בתרגום חופשי שלי מאנגלית):

"חיים של יושרה (אינטגריטי) – גם אם הם חסרים קישוטים של תהילה ועושר – הם הכוכב הזוהר שלאורו ילכו אחרים".

במשפט אחד הוא קושר בין יושרה לבין מנהיגות, בין יושרה ובין מה שמעלה ומצמיח אותנו לרמות גבוהות יותר של עשייה והצלחה. אלו דברים נפלאים מלאי עומק ומחשבה על אחריות אישית ועשייה מתוך יושרה.

אחד המאפיינים של מבוגרים מחוננים היא רגישות מוסרית ויושרה. לכן לא התפלאתי השבוע כאשר קראתי בעיתון כי מעסיקים מעדיפים להעסיק אנשים בינוניים ולא את המחוננים. להעסיק עובד מחונן זו השקעה, בעלת תמורה גבוהה. העובד המחונן שואל שאלות, מתעכב על פרטים ולעיתים מסרב לעשות מה שלא נראה לו מוסרי.

התרבות הארגונית של מקומות עבודה רבים נותנת דווקא ל"קישוטים" מקום של כבוד. "קישוטים" חסרי כל עומק ומחשבה, קישוטים ארעיים מנופחי סיליקון ודמגוגיה. קישוטים המייצרים ברשתות התקשורת ובמקומות העבודה דראמה חסרת כל תרומה אינטלקטואלית או אחרת, חשיפה לשם חשיפה, סלבריטאיות כמגיפה שכל אחד רוצה להידבק בה. הבטחות שמופרות השקם והערב כנורמה מקובלת. כולם מדברים על יושרה, כולם יודעים לשיר לה שיר תהילה, אבל בפועל דיבורים לחוד ומעשים לחוד. במסדרונות תראו את המניפולאטורים, בעלי הכישורים הבינוניים, אבל אלופי הקשרים והתככים, המבטיחים לזה ולזה את כל העולם ובפועל פועלים מאחרי גבם. אצל רבים, הבטחות אין צורך לקיים והאחריות האישית היא בסך הכול רינגטון שמפזם היועץ הארגוני והוא היחיד שמאמין בכך. אפשר לשקר, לטייח, לזרוק הערות ולמרוח את הזמן. "שלחתי את המזכר".. משיב הסמנכ"ל כשהמזכר עדין על שולחנו., "מחר המשלוח יוצא" מבטיח איש השיווק כאשר בפועל לפני סוף השבוע הבא אין סיכוי שהמשלוח יצא. "הקרם הזה נפלא" אומרת המוכרת בפארם כאשר בפועל הוא מסרטן ואסור לשיווק. "עוד השבוע אשלח את הצעת התיזה" מבטיח הסטודנט כאשר עדין לא התחיל את הכתיבה. חסרות דוגמאות? המשותף לכולן התחושה שיושרה זה "זמריר"- אפשר לשיר אותו, לנגן אותו, אבל לא צריך לחיות לאורו.

יושרה זו עבודה קשה ובכלל למי יש זמן לעבודה קשה ולהשקעה כאשר אפשר לחפף? לחפף זה כיף. לא צריך עומק מחשבה שלא לדבר על שנים של השקעת מאמץ בלימוד, פיתוח וטיפוח. העוגה יפה, הקישוט מהמם, מה זה משנה אם היא אינה אכילה? העיקר היופי והפוזה. המשוואה המתמטית פשוטה מאוד חיצוניות+ חפיפניקיות+ יכולת תקשורתית גבוהה (בעיקר דיבור חסר כל עומק) = הצלחה.

בקרב המחוננים המשוואה כמובן שונה. לגביהם השקעה, ירידה לפרטים כמו גם ראיית התמונה הכוללת קשורה קשר הדוק עם מכוונות משימה, רגישות ומוסריות. אותם אנשים יעשו את המוטל עליהם ויותר מכך, גם, כאשר איש לא מתבונן בהם. הוראות כמו "תבטיח, אז מה אם זה יהיה בשבועיים איחור? כולם עובדים כך" שמנחית מנהל מחלקה הן לא דבר של מה בכך, להיפך מבחינת המחונן זה מעשה שלא יעשה.

ההתרחקות הזו מיושרה, מתוכן ממשי, יצרה עיוות גם בחוויה האסתטית. במקום לחוות עונג רב-חושי מיצירה, שיחה, פיתוח, יופי, אנו חשים מרומים ומנוצלים מהדלות והצמצום. אתה מגרד מעט את מעטה הכיסוי של האדם לפניך והנה גילית ריקנות, בורות ושחצנות. בטעות אתה מפיל את הצעצוע שזה עתה קנית במיטב כספך, צעצוע מהמם, טראח הוא נשבר לרסיסים. אל תנסה אפילו לרגע לגרד את החלק החיצוני של הבוס שלך. אולי תגלה פער רציני בין החזות החיצונית לפנימית.

קישוטים זה נפלא. להסתפק רק בקישוט זו צרות מחשבה ועיוורון. אנחנו נשלם על זה מחיר יקר מאוד. מנהלים – העובד המחונן מצטיין ביושרה ויכול להעצים את הארגון ולקדם אותו. כל מה שאתם צריכים זו נכונות ורצון טוב לתת הזדמנות ולהפיק את המרב מכישוריו. תזכרו, האדם בעל שיעור הקומה והיכולות הוא זה שמביא את השינוי והפריצה לארגון. בואו נקדם יחד את ההשקעה, העשייה והמצוינות.